החלטה בתיק בש"פ 2585/05

1.        בפניי בקשת המדינה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996.

           נגד המשיבים הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע. בכתב האישום מיוחסות למשיבים עבירות של קשירת קשר לפשע, עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - החוק); ניסיון לשוד, עבירה לפי סעיף 403 סיפא לחוק; נשיאת ומסירת נשק, עבירה לפי סעיף 144(ב) ו-(ב)(2) לחוק; ניסיון לחבלה בכוונה מחמירה, עבירה לפי סעיף 329(א)(6) לחוק; ניסיון לרצח, עבירה לפי סעיף 305(א)(1) ו- (2) לחוק; גרם חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 333 בצירוף סעיף 335(א)(1) ו-(2) לחוק; הסתייעות ברכב לביצוע פשע, עבירה לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן - הפקודה) (נגד משיב 1 בלבד). כן מייחס כתב האישום למשיב 1 עבירה של קבלת רכוש שהושג בעוון, עבירה לפי סעיף 412 לחוק; עבירה של החזקת נשק, עבירה לפי סעיף 144(א) לחוק; זיוף בכוונה לקבל באמצעותו דבר, עבירה לפי סעיף 418 לחוק; שימוש במסמך מזויף בכוונה לקבל באמצעותו דבר, עבירה לפי סעיף 420 לחוק; נהיגה בזמן פסילה, עבירה לפי סעיף 67 לפקודה.

           על פי הנטען בכתב האישום, המשיב 1 התקשה להחזיר הלוואה למתלונן ורצה להתחמק מהחזרתה. הוא ביקש ממשיב 2 לסייע לו עם אחרים בגניבת הסכם ההלוואה. המשיב 2 פנה לאדם נוסף בשם פאבל שהסכים לשדוד את המתלונן במכות, לגנוב ממנו התיק בו מוחזק הסכם ההלוואה ולהזריק לו חומר שישכיח ממנו את דבר ההלוואה. בהמשך צרף פאבל שני אנשים נוספים. ביום 4.2.04 הביא להם המשיב 1 אקדח והסיעם לבית המתלונן. הם הוציאו את אשתו של המתלונן מביתה בתחבולה, איימו עליה באקדח, היכו את המתלונן וברחו.

           במועד מאוחר יותר פנו המשיבים לפאבל בבקשה שירצח את המתלונן, פאבל נענה להצעה ודרש תשלום של 30,000 ש"ח. פאבל צרף לקשר אדם נוסף בשם אלכסיי. ביום 18.2.04 הסיע המשיב 1 את פאבל ואלכסיי במכונית לקרבת ביתו של המתלונן. המשיב 1 המתין להם בקרבת מקום כדי למלטם משם לאחר מעשה. כשיצא המתלונן עם חברתו מהבניין התקשר פאבל שהיה בכניסה לבניין לאלכסיי וכשהמתלונן עמד להיכנס למכוניתו ירה בו באקדחו כדור אחד. המתלונן החל להימלט לכיוון הכניסה לבניין כשאלכסיי ממשיך לירות עוד 5 כדורים לכיוון גבו. פאבל ואלכסיי נמלטו מהמקום במכוניתו של המשיב 1.

           כתוצאה מהירי נפצע המתלונן בגבו, בבטנו ובמרפקו, הוא נותח בבטנו וחלק מהמעי הדק שלו נכרת. לאחר מכן הועבר לשיקום בבית לוינשטיין, משם שוחרר כעבור כחודשיים ימים.

           עוד מייחס כתב האישום למשיב 1 כי קיבל לידיו אקדח גנוב, יצר מצג בפני המשטרה הצבאית החוקרת כאילו סיים קורס רכזי מודיעין, על ידי כך ששינה תעודת סיום קורס שוטרים שהיתה בידיו ונהג ללא רישיון נהיגה לאחר שנפסל לנהיגה. למשיב 2 מייחס כתב האישום גם החזקת סם מסוכן מסוג קנבוס במשקל 31.20 גר'.

           המבקשת ביקשה את מעצרם עד תום ההליכים של המשיבים ובית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט ח' עמר) נעתר לבקשה. יצוין, כי המשיב 1 נעצר עד תום ההליכים בהסכמתו.

2.        המשיב 2 ערר לבית משפט זה (כב' השופטת א' פרוקצ'יה) על ההחלטה לעצרו עד תום ההליכים (בש"פ 8586/04 ניקולאשוילי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, ניתן ביום 17.10.04)). עררו נדחה תוך שבית המשפט קובע כי "תפקידו המרכזי של העורר (המשיב 2 בענייננו, הערה שלי - ע.א.) בקשר הפלילי עולה בבירור מחומר הראיות, ומעורבותו היא מעורבות עמוקה וממשית. אופי מעשים אלה כשהם לעצמם, וכשנוספת להם גם עבירת הסמים המיוחסת לעורר, מעיד על מסוכנות העורר וחשש לשלום הציבור משחרורו. חיזוק לכך ניתן למצוא בעמדת שירות המבחן לפיה חלופת מעצר לא תאיין את הסיכון...". לפיכך דחה בית המשפט את הערר והורה על מעצר המשיב 2.

           המשיב 1 הגיש בקשה לעיון חוזר בפני בית המשפט המחוזי (כב' השופט א' ואגו) שנדחתה ואף עררו על החלטה זו נדחה על ידי בית משפט זה (כב' השופטת ד' ביניש), תוך שהוא מציין את מסוכנותו של המשיב 1 (בש"פ 10095/04 חג'ג' נ' מדינת ישראל (לא פורסם, ניתן ביום 24.11.04).

3.        מאז התקיימה ההקראה בתיק, ביום 5.7.04, טרם החלה שמיעת פרשת התביעה, הן בשל בקשות דחיה מטעם סניגורו של המשיב 2, הן בשל החלפת המותב בפניו יתברר התיק ובעיקר מפאת ביטול מועדים שהיו קבועים לניהול הוכחות לאחר שהמשיב 1 נשלח להסתכלות בתנאי אשפוז והגשת חוות הדעת הפסיכיאטרית בעניינו נדחתה מספר פעמים.

4.        בדיון בפניי טען ב"כ המדינה, עו"ד ארצי, כי נוכח עמדת שירות המבחן בתסקיר שהוכן בעניינו של משיב 2, כפי שצוין אף בהחלטה בעניינו בבש"פ 8586/04 הנ"ל, אין המדינה סבורה כי יש צורך בתסקיר חדש. עוד ציין כי חוות הדעת הפסיכיאטרית בעניינו של משיב 1 שהתקבלה אך לפני מספר ימים מצביעה על כך שהוא כשיר לעמוד לדין וההליכים נגדו יימשכו איפוא. כן ציין, כי נקבעו שני מועדים להמשך ההוכחות.

           באת כוחו של משיב 1, עו"ד בר-ציון טענה כי אין זה סביר כי משפטם של המשיבים יסתיים בתוך תקופת ההארכה של 90 ימים נוספים וכי על אף שמדובר בהארכת מעצר ראשונה מעבר לתשעת החודשים הקצובים לשם כך בחוק, הרי ששמיעת התיק טרם החלה. לדבריה, המשיב 1 סובל ממצב רפואי ההולך ומידרדר ומצבו הנפשי אף הוא מושפע מכך. יתרה מזאת, משיב 1 חולק על חוות דעתו של הפסיכיאטר בעניינו ויבקש לחקור את הפסיכיאטר נותן חוות הדעת וכן ישקול אפשרות לבקש הבאת חוות דעת מטעמו. לפיכך סבורה ב"כ המשיב 1 כי אין להיעתר לבקשת המבקשת ומכל מקום אין להיעתר לה במלואה.

           בא כוחו של המשיב 2, עו"ד בלקין, הדגיש בפניי כי משפטו של מרשו טרם החל על אף שעשה כל שביכולתו על מנת להביא לקידום ההליכים, לרבות הגשת בקשה להפרדת הדיון בעניינו מהדיון בעניינו של המשיב 1 שהבדיקה הפסיכיאטרית שנערכה לו וגיבוש חוות הדעת בעקבותיה ארכו זמן. לדבריו, שמיעת התיק טרם החלה בשל נסיבות חיצוניות שאינן קשורות למשיב 2. כן טען כי אין ראיות נגד מרשו בקשר לאישום השלישי בכתב האישום ולמעורבותו בניסיון לרצח וכי הוא הודה בהחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית. בנסיבות אלה, כאשר אין למשיב 2 עבר פלילי קודם, טוען עו"ד בלקין, הארכת מעצרו מעבר לתשעה חודשים פוגעת קשות בזכויותיו, מה גם שהוא מעריך כי משפטם של המשיבים לא יסתיים בתוך 90 ימי ההארכה, אם יינתנו. עוד טען, בהמשך לבקשה שהגיש, כי יש לקבל בעניינו של משיב 2 תסקיר מבחן משלים היות שהתסקיר הראשון שנערך לגביו לא פסל את האפשרות של חלופת מעצר בבית אמו.

5.        אכן, יש ממש בטענות בדבר ההתארכות הצפויה של ההליכים ובדבר אי התנהלות ההליכים בתיק זה בקצב הראוי, אשר נובעת הן מהבדיקה הפסיכיאטרית של המשיב 1 שהתארכה ופגעה בניהול ההליך ובמשיב 2 במיוחד והן מטעמים נוספים שעיקרם דחיות שהתבקשו על ידי הצדדים. יחד עם זאת, הגעתי למסקנה כי אין מנוס מהארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים נוספים שכן באיזון הכולל נוטה כף המאזניים לעבר היעתרות לבקשת המדינה. הראיות לכאורה ששימשו תשתית להחלטה בדבר מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים, לרבות אותן ראיות לכאורה אלה עליהן מבקש ב"כ המשיב 2 להשיג, עומדות בעינן. כן עומדת בעינה מסוכנותם של העוררים הנלמדת הן מחומרת העבירות המיוחסות להם בכתב האישום והן מתסקירי שירות המבחן בעניינם אשר לגבי משיב 1 ציינו כי אין בנמצא חלופה שתפיג את מסוכנותו ואשר ביחס למשיב 2 נמנעו מלהמליץ על שחרורו לחלופת מעצר נוכח הקושי לשלול קיומו של סיכון. על מסוכנות זו עמד כבר בית משפט זה בהליכים קודמים בעניינם של השניים - בש"פ 8586/04 הנ"ל ובש"פ 10095/04 הנ"ל - ואיני סבורה כי מסוכנות זו השתנתה בפרק הזמן שחלף.   

6.        העומס המוטל על בתי המשפט והקושי בקביעת מועדים ידוע לכל. יחד עם זאת, לא ניתן שלא להתייחס לתמונת המצב הקשה שנגלתה בפניי בתיק זה, ולצערי גם בתיקים אחרים, בהם נאשמים מוחזקים במעצר משך תשעה חודשים מבלי ששלב ההוכחות במשפטם החל או שהוא מצוי בשלביו הראשוניים. שיקול זה ראוי שידריך את בית המשפט לא רק בקביעת מועדי דיונים שיאפשרו שמיעת התיק בתוך תשעת החודשים אלא גם בשוקלם האם להיעתר לבקשות שמשמען דחיית שמיעתו של התיק פעם אחר פעם. גם בתיק זה מן הראוי כי בית המשפט יבחן אפשרות לקבוע ישיבות שיאפשרו, ככל הניתן, כעת, משהוחלט כי המשיב 1 כשיר לעמוד לדין, שמיעת התיק וסיומו בתוך תשעים ימים.

           לפיכך אני מאריכה מעצרם של המשיבים בתשעים ימים נוספים מיום 21.3.05, או עד למתן פסק דין במשפטם, לפי המועד המוקדם יותר.

           ניתנה היום י' באדר ב' תשס"ה (21.3.05).

                                                                                                   ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   /אמ התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: